בשנת 1971 דר. סאגאן, שכתב תחת שם העט "מר X" תיאר את היסטוריית השימוש שלו במריחואנה.
כדוגמה למדע מבוסס ראיות ומושכל, מה יכול היה לגרום לקרל סייגן להדליק ג'וינט? הוא טען שמריחואנה יכולה להיות כלי רב עוצמה להקל על התרחבות התודעה. כשהיה מסטול, היו לו פריצות דרך בידע ורגעים של תובנה אמיתית, על פי ניסיונו.
הוא הגן בתוקף על תקפותן של התובנות הללו, המונעות על ידי מריחואנה:
"יש מיתוס לגבי התעלות כאלה: למשתמש יש אשליה של תובנה גדולה, אבל היא לא שורדת בדיקה בבוקר. אני משוכנע שזו טעות ושהתובנות ההרסניות שמושגות כשהן בהתעלות הן תובנות אמיתיות; הבעיה העיקרית היא להעביר את התובנות הללו בצורה שמקובלת על העצמי השונה למדי שאנחנו כשאנחנו מדוכדכים למחרת. חלק מהעבודה הקשה ביותר שעשיתי אי פעם הייתה להעלות תובנות כאלה על קלטת או בכתב. הבעיה היא שעשרה רעיונות או תמונות מעניינים עוד יותר הולכים לאיבוד במאמץ להקליט אחת."
קרל סייגן בתפקיד מר X ב"מריחואנה נבחנת מחדש", 1971, עמ' 113-114
שלוש שנים לאחר מותו של סאגאן, ד"ר גרינספון החליט לחשוף את זהותו של מר X לאחר מותו.בחירתו כיבדה את רצונו הרב המובע של המדען המפורסם בעולם לסייע בסיום האיסור על שימוש במריחואנה.