חלום העב"ם שלי משנת 1986 נתן לי קואורדינטות של התרסקות. 31 שנים מאוחר יותר, נסעתי לגרינלנד כדי להתחבר מחדש.
כמה שבועות אחרי התצפית שלי ובכותרות היומן היה לי חלום מוזר. הזיכרון שלו מעולם לא הרגיש כמו שלי. הוא מרגיש מושאל, טבוע במוחי לילה אחד בשנת 1986. זה לא התחיל כחלום, אלא כהתעוררות אלימה למקום אחר.
מצאתי את עצמי על גשר של ספינה שלא תוכננה על ידי בני אדם.
סביבי, צוות מטורף נע בחן נואש וכושל. האוויר היה סמיך מקקופוניה של צרחות שהבנתי לא באוזניי, אלא בנשמתי: הם היו מבועתים. מבעד לחלון ראייה, ראיתי ים של קרח מתערבל למטה, שועט לעברנו. בתוך הכאוס, עיניי ננעצו בנקודה אחת של בהירות: צג דיגיטלי, מרצד ברצף מספרים.
הם היו הדבר האחרון שראיתי לפני שקפיצה אחרונה ואלימה הטילה את הכל באפלה.
התעוררתי במיטתי בחיוך, הספרות צרובות בזיכרוני. לפני שהספיקו לדעוך, שרבטתי אותן על פנקס. במשך יומיים, הן בהו בי בחזרה, רצף מספרים חסר משמעות. אבל מחשבה החלה להיווצר במוחי. המספרים לא היו אקראיים. הם היו מיקום.
גילוי האי דיסקו: מחלום ליעד
בספרייה הציבורית, אטלס ישן אישר את חשדתי. אצבעותיי עקבו אחר הקווים עד לפיסת מים קפואים שוממת מול חופי גרינלנד, ליד מקום בשם האי דיסקו.
"אי דיסקו," חשבתי, חיוך נוגע בשפתיי. "קצת מתחכם, לא?" הרעיון שהחלום שלי היה סוג של מהומה פסיכולוגית כתוצאה מעב"ם שהתרסק נראה מגוחך לחלוטין, אבל השתלשלות האירועים הייתה משכנעת מכדי להתעלם ממנה. לא "ידעתי" שהקואורדינטות מצביעות על מיקום בחוג הארקטי. למרות זאת, מה שראיתי מגשר החייזר היו מים ארקטיים. זה היה הגיוני.
בימים שלאחר מכן הטמנתי את החוויה, תעלומה מרתקת אך לכאורה בלתי פתירה.
במשך שלושים ואחת שנים, הידיעה הזו התגבשה. רסיס במוחי. מה באמת קרה באותו לילה? האם זו הייתה אזהרה? זיכרון? הד של טרגדיה שדיממה דרך המרחב והזמן אל תוך שנתי?
להפוך את הסקרנות לפעולה: המסע לגרינלנד
בשנת 2017, סוף סוף הייתה לי הזדמנות לדעת. לאחר פיטורים קיבלתי צ'ק פיצויים. השתמשתי בחלק ממנו כדי לנסוע לגרינלנד, לקצה העולם, כדי להתעמת עם הרוח שרדפה אותי במשך עשרות שנים. החיפוש שלי התחיל מרחוק, תוך כדי סקירת תמונות לוויין, חיפוש אחר כל אנומליה, כל צלקת בקרקעית הים שיכולה לחשוף סוד. עם זאת, הדבר הטוב ביותר שיכולתי לעשות היה לסרוק את קו החוף של האי דיסקו.
אבל הים שומר על סודותיו בסתר. הקואורדינטות האמיתיות, נקודת הפגיעה מחלומי, נמצאות במעמקים המוחצים. מקום שבו נתונים אוקיינוגרפיים הם מיתוס מודרני והחושך הקפוא בולע את כל האור. זה שם למטה, מקום שאני יכול להצביע עליו על מפה אבל לעולם לא אוכל להגיע אליו בעצמי.
גיליתי ספינה לאורך קו החוף של האי דיסקו, אבל זה לא היה הכלי שקיוויתי למצוא. במקום זאת, חשפתי תעלומה עמוקה עוד יותר. נסעתי לגרינלנד כדי למצוא תשובות, אך נתקלתי רק באישור קר ושקט שמשהו מחכה בתהום. הניסיון שלי לימד אותי שאנחנו לא צריכים לפחד מה... לא ידוע, אבל לאמץ את זה בתקווה ובסקרנות.
והוא יודע שיש לי את הכתובת שלו.
יש שיגידו עכשיו שזהו הגביע הקדוש.
חיכיתי 39 שנים כדי לדבר על זה.
האם אתה מוכן?